שיבה טובה

ככל שעובר הזמן,

שערותיי הולכות ומלבינות,

והפדחת הולכת ונפתחת אל קריאות מהשמיים,

כך נשברים המנעולים הנועלים את ארגז הזיכרונות,

לתוכה נדחסו אירועי העבר,

בעודי חוטר ללא לאות קדימה;

פחד שלא הכרתי בו בעיתו,

בהלה, שדחקתיה לפינה שכוחה,

הזדמנות שלא ניצלת,

בושה שלא העזתי להודות בה,

צער שביטלתי במחי יד של אדישות לכאורה,

טעויות, שכה טרחתי לדחוס אותם לתחתית הארגז,

שנאה שלא הצלחתי להרפות ממנה,

אהבה שלא ידעתי לממשה..

אין

כפור, חשיכה, ריק ואין, מה מקורה?
עייפות מלתת ללא תמורה,
לא לקבל אפילו תודה,
טענה וטרוניה, על המתן שלא למידתה.

עייפות מעודף צפייה,
שאי מימושה מביא אכזבה,
מהשגרה שבקבלה,
שבעקבותיה באה הטענה.

מירור, תלונה, טענה, טרוניה,
אין סוף ניסיונות לפתור אי הבנה,
זאת אומרת, אי קבלה,
ניסים ונפלאות לא יהיו בסופה.

כך נוצר האדם

כך נוצר האדם

כאשר התעוררה השאיפה לשינוי,          נוצר האדם

הוא התבונן סביבו,                               וראה שאינו לבד

תחילה שמח מהגילוי,                           ונתמלא אהבה לכולם

אך כעבור זמן הבחין,ש                           ונים אלה מאלה, וכולם ממנור

חשב לו,                                             עלי לעשותם כמוני

………….תחלה איש לא שם עליו

עד שיום אחד קם וסיפר סיפור,              והיו שהקשיבו לו

אחדים בינם אפילו קמו,                        ואמרו יפה אמרתה

אך עד מהרה קם לו אחר,                      וסיפר סיפור אף הוא

אחרים הקשיבו לו,                               ואפילו צינו, יפה אמרתה

כאשר המספרים ראו כי טוב,                  סיפוריהם הלכו והסתעפו

עד שהמצדדים הלכו ונתקבצו,                וידעו שהם, הם גיבורי עתידם

ואז וויתר האדם על זכותו להתערב בקביעת גורלו שלו