והם התהלכו בטור, שניים, שניים. י
מבגדיהם הדהויים נדף ריח כלור מחטה, י
עור גופם נדבק על שלד עצמות, י
מבטם ללא ברק וללא עניין, י
לא חשו עוד טעם בפיהם, י
אוזניהם לא שמעו את צלילי החורש. י
אפם הריח את ריחו של מלאך המוות, י
,שהתהלך והשתלב בינם
,עד שנהיה לאחד מהם מצפה לקורבנו הבא
,להושיעו ממשאה הסבל המיותר
תוך ניצול אפסיות כוחותיו, יל
או להטות קליע אל חזהו השקוע,י
שניבחר בשרירות לב,י
אולי בשגגה, י
ללא כל חוקיות, י
באופן סתמי ביותר. י
לא חיוכים רכים, תחנונים מיוסרים, מבט מושפל, או זועף, י
בכוחם לשנות גורל. י
והם ממשיכים במצעדם, י
וכבר אבדו את עברם, י
,וגם את עתידם לא ימצאו עוד
למרות זיק התקווה שבלים. י
והאוויר האפרורי הקריר, י
שנותר תמיד ללא שינוי, י
לא יתחלף עוד עם עונות השנה. י
עצמותיהם הקשות נוקשות זה בזה, י
,חוסר תחושה כללית, אין אונים
מלווה אותם בדרכם, י
רק קיבתם לא מרפה לרגע מפעילותה, י
היא כן ממשיכה לדרוש את שלה. יהיא ה
ומי שישאל בליבו, לאן כל זה ? י
דינו נחרץ!, י
ורק אלה שהיו לאוטומט, י
וקליע סתמי לא השיגם, י
ימשיכו הלאה בצעדתם, י
והמוות ימשיך להלך לצידם, י
ולעולם כבר לא יניחם לעצמם. י
