מצעד המוות

01/03/1988

והם התהלכו בטור, שניים, שניים. י
מבגדיהם הדהויים נדף ריח כלור מחטה, י
עור גופם נדבק על שלד עצמות, י
מבטם ללא ברק וללא עניין, י
לא חשו עוד טעם בפיהם, י

אוזניהם לא שמעו את צלילי החורש. י

אפם הריח את ריחו של מלאך המוות,  י
,שהתהלך והשתלב בינם

,עד שנהיה לאחד מהם מצפה לקורבנו הבא

,להושיעו ממשאה הסבל המיותר 

תוך ניצול אפסיות כוחותיו, יל
או להטות קליע אל חזהו השקוע,י

שניבחר בשרירות לב,י

 אולי בשגגה,  י
ללא כל חוקיות, י
באופן סתמי ביותר. י

לא חיוכים רכים, תחנונים מיוסרים, מבט מושפל, או זועף, י
בכוחם לשנות גורל. י

והם ממשיכים במצעדם, י
וכבר אבדו את עברם, י
,וגם את עתידם לא ימצאו עוד 

למרות זיק התקווה שבלים. י

והאוויר האפרורי הקריר, י
שנותר תמיד ללא שינוי, י
לא יתחלף עוד עם עונות השנה. י

עצמותיהם הקשות נוקשות זה בזה, י
,חוסר תחושה כללית, אין אונים 

מלווה אותם בדרכם, י
רק קיבתם לא מרפה לרגע מפעילותה, י

היא כן ממשיכה לדרוש את שלה. יהיא ה

ומי שישאל בליבו, לאן כל זה ? י
דינו נחרץ!, י
ורק אלה שהיו לאוטומט, י
וקליע סתמי לא השיגם, י
ימשיכו הלאה בצעדתם, י
והמוות ימשיך להלך לצידם, י
ולעולם כבר לא יניחם לעצמם. י