בתולה     

תחילה חשפה את מחמודיה.

לא את כולם. חס לכם. רק קמעא, זעיר אנפין.

 שלא יראו.

ניסה לפלוש,

 נדחה תוך חיבוק,

 את ערוותה לתוך קיפולים הסתירה.

מקדש צניעות,  קודש קודשים, צוף המלכה,

קוויאר פרסי משובח,

        הישר מהים הכספי.

        והמשחק נמשך.

מפעם לפעם נחשף פרט ועוד קצת,

   פטמה מבצבצת,

   טבור עגול,

   קונכית עכוז.

חמוקיים שריריות, בשריות, עסיסיות כשל סטיק של בוסקילה מלך הפאלאפל.

    והמשחק נמשך.

והקיפולים התקמטו, נמעכו, נתרקמו, נקלעו, נכבלו, והסתבכו,

   ולא נפרשו.

   לזרועותיו נהדפה.

   אל הפין נצמדה.

   כולה רוך נמעך.

   והמשחק נמשך.

ואז בהיסח דעת  הרפתה

אולי, שיכחה או אדישות, רפיון או עילפון,

וזה נפרש, נקרע וניתק.

סלסלי חוחים דוקרים אותו,

שיני סוס נוגסים בו,

ובליל דם ניגר.

 ינואר   88 י

מצעד המוות

01/03/1988

והם התהלכו בטור, שניים, שניים. י
מבגדיהם הדהויים נדף ריח כלור מחטה, י
עור גופם נדבק על שלד עצמות, י
מבטם ללא ברק וללא עניין, י
לא חשו עוד טעם בפיהם, י

אוזניהם לא שמעו את צלילי החורש. י

אפם הריח את ריחו של מלאך המוות,  י
,שהתהלך והשתלב בינם

,עד שנהיה לאחד מהם מצפה לקורבנו הבא

,להושיעו ממשאה הסבל המיותר 

תוך ניצול אפסיות כוחותיו, יל
או להטות קליע אל חזהו השקוע,י

שניבחר בשרירות לב,י

 אולי בשגגה,  י
ללא כל חוקיות, י
באופן סתמי ביותר. י

לא חיוכים רכים, תחנונים מיוסרים, מבט מושפל, או זועף, י
בכוחם לשנות גורל. י

והם ממשיכים במצעדם, י
וכבר אבדו את עברם, י
,וגם את עתידם לא ימצאו עוד 

למרות זיק התקווה שבלים. י

והאוויר האפרורי הקריר, י
שנותר תמיד ללא שינוי, י
לא יתחלף עוד עם עונות השנה. י

עצמותיהם הקשות נוקשות זה בזה, י
,חוסר תחושה כללית, אין אונים 

מלווה אותם בדרכם, י
רק קיבתם לא מרפה לרגע מפעילותה, י

היא כן ממשיכה לדרוש את שלה. יהיא ה

ומי שישאל בליבו, לאן כל זה ? י
דינו נחרץ!, י
ורק אלה שהיו לאוטומט, י
וקליע סתמי לא השיגם, י
ימשיכו הלאה בצעדתם, י
והמוות ימשיך להלך לצידם, י
ולעולם כבר לא יניחם לעצמם. י

ויזכור

10/07/1988

כאשר זה עולה בך שוב
תחילה בא הזעם, י
רצון לראותם נכחדים, נעלמים, י
אך הם ישנם, ועוד איך

אז באה הפחד, י
שמה עוד ישובו. י
וגם זה חולף, י
ונותר רק הרצון להשלים, להמשיך, י
כאילו זה ניתן. י

והפרצוף המדושן של שותה הבירה הבוורי צוחק את צחוקו הרם, י
הנודף שחרור מעול הדאגות, י
ובתנו מתנפחת ונושפת דרשת האמת והצדק המוחלט, י
ואת רק עומדת שם מהופנטת, י
בוכה את בכי העבר. י

החתול

לעתים הייתי רוצה להיות חתול.

שדוחקים בו,
זז הצידה, ומחפש לו חיק אחר,

ללא עלבון, ללא טינה, ללא טרוניות,
עד שדוחקים בו במיאוס שוב,
אז הוא שב אל חיק קודם,

משתפשף, מתגרגר, מתענג,
עד הבעיטה הבאה,

שמתעלם ממנה,
כאילו לא נוגעת לו כלל

אין אהבה

אהבה בת חלוף, גרועה מבדידות
אהבה חפצת שליטה, גרועה מאדישות

,אהבה לרגע, היא הבזק בזיכרונה
אהבה הרוצה להכחיד, משולה לשנאה

המקריב על מזבח האני מושא אהבתו

עוקדה בעיבה…………………………………….

קנאית, הרוצה בו לקניינה, מולידה שנאה

או הכנעה………………………………………..

,אין מרחב אהבה לבועלת מושאה

,דין אהבה המצפה לתמורה,……… אכזבה

,לא קיימת אהבה, ללא רצון לשאת בעולה

נותן הפרסים בעבור אהבה, לא בנמצא

? ואני תוהה ומשתאה, הקיימת אהבה לשמה

כעס, מאין הוא

רגש ולא המעש, י
תוכנו ולא בת קולו, י
גם לא הטון, אלא פשר דיבריא, י
בקיצור, לא המילה, אלא החבוי תחתיה. י

מילה נאמרת, מביאה כעס, י
טון עם עוצמה, מעורר זעם, י
דעה נטרפת, על תנועה לא מדודה, י
ייאוש ומהומה, על לא מאומה. י

כעס, פחד, יאוש, יחד ישורו, י
קדימה נדחקים, לא מסודרים, י
ימים עוברים, את סיומם לא יודעים, י
רק פצעי העבר, לעומק נפרמים. י

צלקות העבר, תרופה לא יודעים, י
על כאב ישן, חדש נערם, י
זעקת שאו, אוזניים סתמה, י
נפש דואבת… נדיבות לא תדע. י